דף הבית >> מאמרים >> שמחה זה דבר רציני!

כמה מילים על שמחה
פברואר, 2015


אמיר קוסטוריצה
 עומד להגיח ארצה ואני לא אהיה במופע?!
הבמאי, היוצר המוזיקלי המקורי והמטורף הזה (מסרטיו הידועים: "שעת הצוענים" ו"חתול לבן חתול שחור") מגיע וברור שאני הולכת להביט עמוק בתכלת של עיניו. ואכן כך היה. 
למרות זאת, בחרתי דווקא לספר על מי שמשמש יד ימינו והיה עבורי בונוס בלתי רגיל של שמחה (סורי, לא קלטתי את שמו):

פגשנו אותו מחוץ לאולם, אחרי ההופעה. איש בשנות ה– 60 לחייו, לא דק במיוחד ולא עבה, משקפיים אדומי מסגרת על חוטמו העבה, שיער אפור דליל, 189 וחצי סנטימטרים מתוחים לגובה, לבוש מכנסי ג'ינס מהוהים משהו וסווטשירט אפור עם קפוצ'ון, ידיו טמונות עמוק בכיסים, חיוך משוח על שפתיו והוא משוחח בקול נמוך עם מישהו שניגש לברכו. מביט היישר בעיניו, מקשיב בתשומת לב ורגוע. ממש רגוע. כאילו ניגרו ממנו כל חלקיקי האנרגיה המטורפת ונשארו לפוש על בימת היכל התרבות. 
דבר בהופעתו לא רמז על היצירתיות ועל חוש ההומור, וודאי לא על יכולתו הוירטואוזית מעוררת ההשתאות. שתי דמויות שהן אחת, לא להאמין! רק לפני עשר דקות היה עדיין עטוי בלבוש לא שגרתי: גלימה שחורה מגוחכת ששוליה אדומים, והיא מגיעה רק טיפונת מתחת לברכיו, במקום שבו רגליו החשופות הלבנבנות מציצות בלי בושה. גרביים כחולים ונעליים ליצניות חומות השלימו את דמותו של הזמר- כנר המקורי הזה.
במשך שעתיים של מופע תוסס קיפץ בקלילות לגובה ובקצב שלא היה מבייש נער מלא הורמונים. כשפרט עם קשת כינורו בכל מיני אופנים משעשעים נפערו לא מעט פיות ונדמה היה שתקרת האולם התרוממה מתשואות הקהל. היה נחוץ מאמץ עיניים מיוחד כדי לעקוב אחר דמותו המתרוצצת על הבמה, מפיץ יחד עם קוסטריצה ענני שמחה מדבקת, טבעית ומפיחת בריאות, כזו שיכולתי לקחת אתי צידה לדרך לימים רבים...
 
בסרטון (האייפוני הגרוע הזה...) הוא שר ואני שבוייה שלו ושל קוסטריצה.

ולמה אני מספרת את כל זה?
כי כך בדיוק גם אני רוצה! לשמוח ולשמח אחרים, בלי חשבון, בלי עכבות, למרות הכול, כל עוד נשמה באפי.
כי האובך ששרה עלינו לפני כשבועיים אומנם התפזר בגשם אך נותרו הריח המבחיל של אירועי הארץ הזו, התחושה הקשה שאנרגיית הרוע בעולם מתגברת ומראה פניהם של אנשים קרובים ורחוקים כאחד, אשר חוטי דאגה משוכים על פניהם. 
כי המופע הזה שנחת עליי בהפתעה הבהיר לי עוד יותר למה כה נחוצה לנו שמחה ולמה חשוב שאדבק בדרך שלי כמנחת קבוצות וכמטפלת. יותר מתמיד בהיר לי שאני רוצה לשמר, לטפח ולהגדיל את אנרגיית השמחה והעליזות בדל"ת אמותיי ואם היא תתפזר לצדדים – מעולה! 

הבטחתי לעצמי:
להפיץ את אופן הריפוי העצמי באמצעות הריקוד שזו הדרך שעובדת הכי טוב עבורי: זו שמשחררת כאב אגור בגוף ובנשמה, דמעות עצורות, כעס, תסכול ושאר רעלים נקווים. 

לטפח ולהתפיח את אנרגיית הטוב, להזין את האופטימיות כל פעם מחדש ולאסוף כוחות, גם אם נחוץ להרימם מהרצפה. 

לצרף אליי וגם להצטרף למי שלא יראים מרוח שטות ומשובבות ויודעים להפתיע את עצמם ובכך משמשים השראה מבורכת לאחרים. 

לשבור את המקל התקוע במקום שבו עצם הזנב משנה את שמה ולא לקחת את עצמי ברצינות תהומית. 

להחכים דרך התובנות שעולות מהגוף הנושם ומתנועע וחי חי חי... 

לזהות את הדברים המסבים לי שמחה ולעשות אותם יותר. 
להיות עם אנשים שגורמים לי לחייך, להתמלא בהשראה ודעת. 
לחפש הזדמנויות לעשות טוב, לא כי אני כזו צדיקה, אלא כי זה משמח אותי. 

גם התגברות על פחדים ועכבות שלי מסבה לי שמחה.
אני אוהבת לצחוק. הצחוק מוסיף לי שמחה. 
אני רוצה לצחוק עם אנשים ובלעדיהם. אני רוצה להיות מסוגלת לצחוק על עצמי ועם עצמי. 
אני רוצה לצחוק עד שתכאב לי הבטן...

ת'אמת: מתי לאחרונה צחקת כל כך הרבה עד שכאבה לך הבטן?
אם מדגדג לשתף - אני כאן

שמחה זה עניין רציני
­
פעם, הרחק במאה שעברה, חשבתי שאנשים שמחים הם אנשים שאין להם צרות או כאלה שההתייחסות שלהם לחיים היא שטחית, שהם חפיפניקים, פוטרים כל קושי או עימות כמו שמנפנפים זבוב בהינף יד. שהם לא חכמים במיוחד, לא מוכנים לפגוש רגשות אמיתיים.

זוכרים את הימים כשנתנו בהם סימנים? - אמרנו שאם מישהי צוחקת הרבה סימן שהיא טיפשה? (למה דווקא מישהי ולא מישהו?) שאם הוא שמח יש לו בטח הרבה כסף? (למה הוא ולא היא?)

פעם גם חשבתי ששמחה זה עוד רגש, לא ממש ערך.
הסמינריון הראשון שעשיתי בחיי היה בנושא "ערכים" (לתואר חינוך לא פורמלי). מה אגיד לכם? - הערך שמחה כלל לא עלה שם.

מאז זרמו הרבה מים בנהר הפתוח. למדתי - גם כאדם פרטי וגם כמנחת קבוצות ומטפלת - ש"שמחה" הוא לא רק רגש אלא ערך חשוב מאין כמוהו ואינו מובן מאליו. הוא חשוב לבריאותנו הנפשית, הגופנית, הוא חשוב ליחסים, הוא חשוב בארגונים, הוא חשוב לרחוב הישראלי.

ניתן לאמת אותו כגישה לחיים.

נכון, יש אנשים עליצים מטבעם. השמחה באה להם יותר בקלות. היא חלק מה- D.N.A שלהם. האנרגיה הזו מפעפעת בתוכם ומהם החוצה. אשריהם.
אבל מי האנשים שבאמת סוחטים ממני התפעלות?
אלה שהחליטו להיות שמחים למרות נסיבות החיים הקשות. למרות הכאב והצער הנלווה בעיקשות לחיי היום יום שלהם.

הם מעסים את שריר השמחה כל יום:
הם מטיילים, מקיפים עצמם באנשים אהובים, ממשיכים בתחביבים או מאמצים חדשים, יוצאים להרפתקאות קטנות כגדולות שמשמחות אותם ובעיקר: מאמצים לעצמם נקודת מבט חיובית, אופטימית ושמחה.     

לייצר שמחה, להחזיק אותה , לא לתת לציניים (מלשון "צינה") מסביב להשבית אותה – זה אתגר. לעיתים די במבט מצמית אחד כדי לשתק. מניסיוני, דווקא הם אלה שכמהים להצטרף להילולה שהשמחים מציעים וכשהם מרשים לעצמם- הם הופכים למסמר השמחה.

כשאנחנו שמחים מתרחשים בנו שינויים פיסיולוגיים וביוכימיים שגורמים לתחושה של רווחה גופנית ונפשית אפילו עד כדי שינוי נקודת המבט שלנו על הסובבים אותנו (גם הסובבים המעצבנים...) ועל האתגרים שהחיים מזמנים.

השמחה מדבקת, השמחה מרפאת, השמחה מרחיבה : לא רק את הלב ואת המרווחים בין הצלעות אלא גם את מעגל המכרים והחברים .

שמחה זה רגש מפעפע, מרחיב, מדבק שאי אפשר לעמוד בפניו .

כיון שהוא גם ערך - ניתן להנחיל אותו. אם הוא כזה ויש לנו אותו במינון גבוה מאשר לאחרים למה שלא נחלוק אותו איתם?

20 ₪ נתרום למבצעי התרמה שונים ושמחה חינם לא? למה שלא נדביק בשמחתנו את מי שבסביבה? כל כך פשוט להיכנס לחנות במאור פנים, להצהיל ברכה למאבטח במגרש החניה, להתבונן על סיטואציות מצחיקות ברחוב ולזרוק בדיחה ספונטנית מהלב, להעניק מתנה בלי לחכות לתמורה.

בספרה "ההזמנה" מעידה על עצמה אוריה מאונטיין דרימר שהיא אישה חמדנית: רוצה את השמחות היומיומיות הקטנות וגם כמהה לחוות שיכרון חושים בעת התנסות מלהיבה במיוחד.
אני מזדהה איתה לחלוטין...

האם אפשרי להתחייב לחיות מתוך שמחה?
בהחלט אתגר.


 

 


קייטנת בוטיק לנשים רוקדות- בהודו!
17.2.19 עד ה- 2.3.19

עם חברת "לגעת בהודו"
תשלום מוזל עד סוף אוקטובר
לקבלת פרטים

                                *  *  *

סדנה עם רינה שינפלד בסטודיו שלה בתל אביב
8.11.18

צרי קשר לפרטים והרשמה - כאן

                                *  *  *
סדנאות לנשים לקראת פרישה
את תביאי את החברות ואני אדאג לשאר

מוזמנת ליצור קשר כאן
                        
                              
 *  *  *
                           
טיפול במים להריוניות לקראת לידה
סרטון ופרטים
                           
                                *  *  *     
ריו אביירטו לנשים - קבוצת ערב
גבעת חן (רעננה)

להרשמה וקבלת פרטים - כאן   

                              *  *  *   
                   
סדנה במים, לנשים
בהזמנה לפי התאמה אישית 
על הייחודיות שבה - כאן

                              *  *  * 
סדנאות במים לקבוצות פרטיות ולארגונים
 
ליצירת קשר - כאן 
 
דף הפייסבוק שלי
 
‎רונית אידלמן, רחל המשוררת 9, הרצליה 46472, טלפון: 052-2998844, פקס: 097969160, ronae@014.net.il

כתיבה שיווקית: פולינה שטרן-שלמה
 |  עיצוב גרפי: נמוש  |  בניית האתר: יואש ענבר - ענבר אתרים

כל הזכויות באתר לרבות טקסטים, תמונות וסרטי ווידאו המופיעים בו שמורות לרונית אידלמן וכי אין להעתיק, לשכפל,
לצלם, לאחסן במאגר מידע בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני ללא אישור בכתב מרונית אידלמן.
 

האתר נבנה ע"י ענבר שיווק דיגיטלי | סטודיו לבניית אתרים, יצירת תוכן שיווקי, ליווי וייעוץ לעסקים