דף הבית >> מאמרים
 
כאן לא תמצאו מאמרים שהם אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני - אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב ... ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 

לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

 
תשוקותיו של יונק הדבש

נפגשתי איתו בבוקר ולא ידעתי שעוד באותו ערב תהיה לי במפתיע תשורה עבורו. 
הבטתי בכתפיו השפופות, בעצב שנשקף מעיניו ובעווית הקלה של שפתיו כשהביע במילים רפות את תסכולו. 
גבר בשנות ה 40, מוכשר בכמה תחומים שכל אחד מהם הוא אוצר בפני עצמו, אדם חברותי ומצחיק שאוהב את החיים שבנה לעצמו. מזה זמן רב הוא חש שההתנסויות בתחומי עניין שונים והקפיצות מיוזמה אחת לאחרת, מותירות אותו בדאגה, חוסר מנוחה ועם שאלות מציקות לגבי מטרתו האחת בחיים.

ליבי יצא אליו אבל שתקתי.

שעות אחר כך, כמו החליטה יד נעלמה לדייק, נחתה הרצאתה של אליזבת גילברט (המתועדת 
בוידאו כאן) על שולחן המחשב שלי. ההפתעה היתה בטוויסט שבמסר שלה לעולם, זה שהיה ממוקד ונחרץ עד לאותו אירוע מסוים. 
עד אז, המוטו של חייה היה: ללכת עם התשוקה הבוערת. במקרה שלה זה לכתוב. 
כל התקופה, מאז היותה ילדה מאד צעירה, בת טיפש עשרה ואישה בשלה - קראה וכתבה, כתבה וקראה.  
הרצון לכתוב הניע אותה עד כדי אובססיה, למרות שהכתיבה לא פרנסה אותה. שנים על גבי שנים נדחתה על ידי הוצאות ספרים עד שבשנת 2006 כתבה את הספר: "לאכול, להתפלל, לאהוב" וההצלחה החלה להאיר לה פנים. 
סוף סוף קיבלה הכרה כסופרת, הספר תורגם לסרט, היא החלה להרויח הרבה כסף ואנשים שמו מיקרופון בידה ואמרו לה: דברי. ספרי לעולם איך הגעת עד הלום. 

כך מצאה עצמה ערב אחר ערב, במקומות שונים על פני הגלובוס, מטיפה לקהל שבא לבלוע בשקיקה את דבריה: 
אתם צריכים לזהות את הלהבה שלכם, את אותו כוח מניע שבגללו נולדתם, שהוא הייעוד שלכם, שעבורו תהיו מוכנים להיות מפוקסים ולהקריב הכל. היא ציטטה אנשים דגולים והשתמשה בסלוגנים מלוא הטנא, כיון שהאמינה בכל הלב ובשיא הכנות שאחרים צריכים לחיות כמוה: לחיות את התשוקה שלהם! 

ערב אחד, בשהותה באוסטרליה, לאחר שסיימה הרצאה, מרוצה שעזרה לעוד מאות אנשים, התיישבה על קצה המיטה בחדרה שבבית המלון כדי לקרוא בפייסבוק תגובות על הרצאתה. 
אישה שהיתה בקהל כתבה לה פוסט ארוך מאד שזעזע אותה עד עמקי נשמתה. 

את מכתבה היא מצטטת בנשימה אחת, כמעט ללא הפסקות: 
הי ליז, חזרתי מההרצאה אבל דעי שאני יושבת בחדרי, בחשיכה, הדלת נעולה, ובחיים לא חשתי יותר גרוע לגבי עצמי מאשר ברגע זה. 
את, ליז גילברט, אמרת במשך שעתיים מעל הבמה את מה שאנשים כמוך אומרים לאנשים כמוני: לכי אחרי התשוקה שלך! 
אבל אני - אין לי תשוקה אחת! 
איך אני יודעת?- כי לפי מה שאת אומרת, אם היתה לי תשוקה מסוימת למשהו הייתי כבר לעזאזל יודעת זאת! 
אני לא עצלנית, אני קורעת עצמי לחתיכות במשך שנים כדי לחפש את התשוקה הזאת שאנשים כמוך מדברים עליה, מחפשת את הלהבה האחת שסביבה אני יכולה לארגן את חיי. אין לי דבר אחד שעבורו כדאי לי לסכן הכל. מה שיש לי זה הרבה דברים שמעניינים אותי במקביל. אני מגלה עניין בנושא / משרה / תחום מסוים ואז אצה רצה הלאה לעניין הבא. לא יכולה להתחייב להמשיך עם דבר אחד לאורך זמן ואני נבוכה כי הייתי צריכה כבר לפתור זאת מזמן. הנושאים בהם אני מתעניינת מתחלפים ובגילי הייתי צריכה כבר לדעת מהי התשוקה שלי אבל משהו כנראה חסר בדי אן איי שלי. באתי הערב להרצאה שלך כדי למצוא הדרכה ולמרות שאת נראית לי בן אדם נחמד אני רוצה לומר לך שיצאתי ממנה בתחושה שאני הכישלון הכי גדול בעולם. אני כבר לא הבעיה שלך יותר תודה ושלום.

נושמים עדיין?
אחרי השוק הראשון (או מיי גוד! כמה אנשים השארתי כך מאחור עם תחושה שהם כישלון?) זה היה רגע מואר וליז מעידה שהנחישות שלה התערערה. היא נאלצה להביט במה שהיא מאמינה בו בכל ליבה ולשאול האם התמצית של האמת שלה בכלל נכונה. 
מתוך התבוננות באנשים אהובים שהיא מכירה את הביוגרפיה שלהם באופן הכי אינטימי (נותנת כדוגמאות את בעלה וחברתה הטובה ביותר).
כמה מהם באמת יכולים לומר שכשהיו בגן הילדים ידעו מה המסלול שלהם, בחרו בו, דבקו בו בלי להביט ימינה או שמאלה? הסטטיסטיקה אומרת: 0 . זה לא מנע מהם לחיות חיים מורכבים, מלאים, מרתקים. (הכל מפורט בוידאו)

ליז מעידה על עצמה שכשהיא במשבר, חשה אבודה, מפוחדת, תקועה - הטלפון הראשון הוא לחברתה החכמה כי רק היא תקשיב לה בחמלה וללא שיפוט בגלל כל מה שהמסע הפרטי המורכב והעשיר שלה לימד אותה. 
ליז מספרת גם על בעלה שנשאל בציניות איזו מורשת הוא מתכוון להשאיר אחריו כשאין לו כיוון אחד בחיים ואפילו לא תחביב שהוא מחוייב לו. 
במקום להיעלב, חשב וענה: האם אני בכלל רוצה להשאיר מורשת? 
נכון, אין לי תחביב אבל יש לי תשוקה - תשוקה לחיים עצמם, על כל הכיוונים הנפלאים שהם מזמנים לי ושאליהם אני נמשך!

מכירים את אותם אנשים שנמצאים עדיין בחיפוש בלתי פוסק גם כשהם בני 40- 50 ו60 ועדיין לא יודעים מה יהיו כשיהיו גדולים? 
הם לא בטוחים במטרה שלהם, מנסים דברים שונים, חסרי ביטחון, חיים בדאגה מתמדת שמא הם כישלון ולחוצים כמו האישה באוסטרליה. 
כל פעם כשמישהו אומר להם: מה הבעיה? זה נורא קל לשנות את חייך. פשוט תתחבר לתשוקה שלך! - זה מסובב סכין בליבם. 

כאן מגיע הטוויסט בעלילה: 
בהרצאה הזו, ליז פונה לאנשים האלה ומדמה אותם ליונקי הדבש. המעוף של ציפור זו מוביל אותה משדה לשדה, מעץ לעץ, מפרח לפרח, מצוף לצוף (נו טוף, תוספת שלי...) 
היא מבקשת מהם להסיט הצידה את המילה: "תשוקה" כי היא מלחיצה, תובענית, מסכנת, מכלה. קצת כמו מניה.

במקום לרדוף אחרי התשוקה הנעלמה, ליז מעודדת אותם לעקוב אחר הסקרנות הטבעית שלהם
הסקרנות היא אינסטינקט עדין בעל איכות הומנית, רכה, לא שואבת כוחות, רק זמינה ומעניקה מפתח לחיים מלאי עניין. כל שנדרש הוא להזין אותה כל יום מחדש.

אנשים מסוג יונק הדבש מלקטים רעיון מכאן לשם ומשם לכאן וכך הם מנביטים רעיונות יצירתיים. יש להם חיים עשירים והם מרעננים את חיי הסובבים אותם. זה תפקידם בעולם אם רק ישחררו עצמם מהמתח שיש בתשוקה.

לקראת סיום היא פונה ליונקי הדבש ושואלת: נחשו מה היופי?
הסקרנות שלכם תוביל אתכם לתשוקה שלכם!
התחושה היא שיד אלוהית מעורבת כאן. זה הקסם. העיניים והלב שלכם מובילים אתכם כל פעם לרמז הבא וזה בדיוק המסלול שבו אתם צריכים להיות. 
השוס הוא בעסקה שהיא מציעה בחיוך: 
לא משנה מה תעשו, לעולם אל תתנו למאמינת תשוקה כמוני לערער אתכם!

לא יודעת מה איתך, אני התרגשתי עד פצפוצי דמעות בגרון ושלחתי את ההרצאה הזו לגבר. 
לאותו יונק דבש מהבוקר. 

 

                                *  *  * 

ג'יליאן לין - שמעת עליה? 

רב הסיכויים שהשם שלה לא מצטלצל לך מוכר אבל נדמה לי שאם אזכיר את המחזמר הנודע "קאטס" (חתולים), את "פנטום האופרה", את "החבובות" ועוד יצירות מפוארות 
אחרות – אקבל הנהון נמרץ. 
ג'יליאן היא רקדנית, כוריאוגרפית ובמאית שעבודותיה מוכרות ברחבי העולם. 
את פרופסור קן רובינסון שחוקר יצירתיות, מרתקת השאלה איך אנשים מגלים לראשונה את כישרונם. כשפגש בה שאל אותה: 
"איך הגעת להיות רקדנית?" 

זה סיפורה שסופר לה על ידי אמה: 
בבית הספר בשנות ה-30 נחשבתי חסרת תקנה. לא יכולתי להתרכז, התנועעתי כל הזמן, איחרתי בהגשת שיעורי הבית, אנשים היו מוטרדים מהתנהגותי והמנהל כתב להורי חוות דעת: לדעתנו הילדה סובלת מליקוי למידה (היום היו אומרים עליה שיש לה הפרעת-קשב וריכוז) והפנה אותי למומחה. 
בהיותי בת שמונה, מלווה על ידי אמי, אני זוכרת חדר מצופה עץ-אלון. הושיבו אותי על כסא בקצה החדר. ישבתי כ- 20 דקות על כפות ידי, בעוד האיש הזה משוחח עם אימי על כל הבעיות שלי בביה"ס. 
לקראת סוף הביקור, הרופא ניגש אלי ואמר: "ג'יליאן, הקשבתי לכל הדברים שאימך סיפרה לי ואני צריך לדבר איתה ביחידות. חכי כאן, תיכף נחזור. זה לא ייקח הרבה זמן." 

הם יצאו והשאירו אותי לבד. בדרך החוצה הוא הפעיל את הרדיו שעמד על שולחנו וכשהם יצאו מהחדר הוא אמר לאימי: "עימדי והביטי בה." וברגע שהם יצאו, קפצתי על רגלי והתנועעתי עם המוסיקה. 
הרופא ואמי צפו בי כמה דקות, ואז הוא פנה אל אימי ואמר: 
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה. היא רקדנית. קחי אותה לבי"ס למחול." 

זה מה שאמי עשתה. איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה. 
נכנסנו לחדר מלא באנשים כמוני. אנשים שלא יכולים לשבת בשקט. שצריכים להתנועע כדי לחשוב. הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז, מחול מודרני, מחול עכשווי. 
כך הגעתי להיות רקדנית.

ג'יליאן לין נבחנה לביה"ס לבלט המלכותי, ונעשתה סוליסטית. היתה לה קריירה נפלאה בבלט המלכותי. היא ייסדה להקה משלה, פגשה את אנדרו לויד וובר, יחד איתו היתה אחראית לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות המצליחות ביותר בהיסטוריה, הסבה עונג למיליונים, והפכה למולטי-מיליונרית. 

מישהו אחר היה אולי רושם לה תרופות ואומר לה להירגע...

קבלו את גיליאן בת 87 !

נוגע בך ורוצה לשתף?- אני כאן


                             *  *  *

הנחות, ולא מהסוג המפתה...
גבר נכנס לבר (לא סוס ולא של גרוסמן). 
הוא בשנות ה – 60, גרום וקומתו כפופה. את הסוודר והמכנסיים הללו כבר מזמן לא לובשים במחוזותינו ומה קשור הווסט צמר כבשים הזה לכאן? 
הוא חובש קסקט משובץ שמכסה את שיער ראשו (כנראה המדובלל כי קר לו כי אחרת למה צריך קסקט בעשר בלילה?!?) הארוך והאסוף. סוג של טיפוס בודד שמנצל את הכניסה החינמית למעט חום וחברה. 
הוא מגיע באיחור–מה ולמרות שאני יושבת עידן ועידנים על כסא מורם מעם כי טרחתי להגיע מוקדם כדי לתפוס עמדת תצפית טובה, הוא נעמד דיירקט לפני! 
אני מתפתלת. לבקש שיזוז? מזפזפת ימינה ושמאלה מאחורי גבו כאילו שאם אראה את הנגנים אקשיב להם בקשב רב יותר. עיני נפערות קצת יותר מהרגיל כאשר צעירים ניגשים אליו ולוחצים את ידו. בחיוך. בכבוד. צ'פחות חביבות פוגשות זו את זו. 
עוד 39 וחצי דקות הוא מוזמן לתפוס את מקומו במרכז החדר, לדואט עם הפסנתר הרוסי עתיק היומין. לוחשים לי שהוא אחד מנגני הג'אז המחוננים שהעיר הזו ידעה ואני יצאתי אידיוטית ביני לבין עצמי ועם כל מה שאני חושבת שאני יודעת על מאן דהוא... 

את הספר "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס אני קוראת בחלקים. כל פעם חוזרת על הסכמה אחרת ומסננת: אוף, חכם אבל קשה ליישום. עובדה: האיש מהבר.

ההסכם השלישי אומר: אל תניחו הנחות. פשוט – אל! 
נו באמת! שלא אניח שהנהגת שעקפה אותי כרגע מימין היא פרא אדמה מעצבנת? ומה אם יש סיכוי שהיא אם צעירה שטסה בבהלה לבית החולים עם תינוקה הקודח מחום? 
שלא אניח שהמלפפונה החמוצה שיושבת מולי בפגישה לא נולדה כזאת אלא כרגע הודיעו לה שהיא צריכה שוב לתקן את ההצעה לדוקטורט? 

קיימת בנו הנטייה, בלי שנשים אפילו לב, להניח הנחות בנוגע למה שאחרים חושבים, עושים, מרגישים או מי שהם. 
אנחנו גם חושבים שאחרים מנחשים אותנו. שהם יודעים מה רצוננו כי הם קוראי מחשבות...
אנחנו מאמינים שאנחנו צודקים והאחרים טועים. ההנחות הללו הופכות לעיתים לדרמה, לנושא לרכילות, לאכזבה. 
החיים הרבה יותר רב גוניים ולכל מצב יש כמה סיבות לתוצאה הנגלית לעין. אם אנחנו לא שואלים שאלות הבהרה יש סיכוי לפספוס גדול. ואם לא נשאל בגלוי, לפחות נגיד לעצמנו שאנחנו לא באמת יודעים. לא מזיק להיות עם סימני שאלה ולאו דווקא עם סימני קריאה נחרצים.

עיקר העיקרים -
ביום בו נפסיק להניח הנחות התקשורת שלנו תשתנה לחלוטין ומערכות היחסים שלנו לא תסבולנה מסכסוכים הנובעים מהנחות מוטעות. 
עד כאן - דון מיגל .
ספר חשוב ודק. אורים ותומים לחזור אליהם מדי פעם.

לעומת זאת, מנחם זילברמן ממחיש את העניין באופן מצוין כאן.
בזמן שאתם צופים אני אמשיך להתאמן...

 


תקשורת מקרבת עם קרוב שגר רחוק 

03.08.14

את השאלות הללו פרסמתי בפייסבוק בעיצומו של "צוק איתן" וקיבלתי שלל תגובות. הנה חלקן:
"גם קרובי לא מתקשרים - אולי הם חושבים שכולנו כבר מתים????"
"גם לי יש אותם קרובים!"
"ההסברה הישראלית לא מצליחה להבהיר שאנחנו בסכנה. ההסברה של הצד השני לעומת זאת... חוגגת."
"הם פשוט פוחדים שתרצי לבקר אותם..."
"המצב שלנו כמו שהוא נראה בחוץ - מפחיד."
"מבחוץ אולי חושבים שאנחנו לא בסדר"
"הם סומכים על כיפת ברזל שמגנה עלינו"
"האמת גם אצלי זה קורה, לא מתעניינים... תופעה מוזרה ומתמיהה"
"לי יש קרובים כאלה בארץ..."
בתגובות אפשר לראות הרבה הזדהות, הומור, פרספקטיבות, פליאה, דעות על המצב ועוד...
"אירוע" שכזה יכול להפוך בקלות ל"תקרית משפחתית" מדוברת או לא, להותיר משקעים ואף להתפתח לנתק.

מה היית עושה אם קרובי משפחתך לא היו מתקשרים? מה היתה תגובתך?

כששמתי לב שהעניין לא נותן לי מנוח ואחרי הרבה פרפורי בטן, החלטתי להפוך את היוצרות. החלטתי לעשות את הלא צפוי - לטלפן אליו.
מזה שמונה ימים אני מסתובבת עם רגשות סוערים ולא מצליחה לפענח מדוע הוא לא מתקשר.
הלו? אנחנו במלחמה, לא?
או.קי. אפתיע את עצמי.
פרשתי לעזרה את קלפי הרגשות, בחרתי, ניפיתי ודייקתי, שתיתי כוס מים והתקשרתי.
הוא: ג' - בן דודי האהוב שחי את חייו באנגליה. השיחה באנגלית מחייבת אותי להיות עוד יותר מדויקת. אחרי כמה משפטי "הא ודא" אמרתי שהשיחה הזו חשובה עבורי גם אם היא לא קלה ואני פונה אליו עם קשת של רגשות כי אני לא רוצה להשאיר שום דבר בבטן. כבר אחרי המשפט הראשון הוא החל להסביר את עצמו. ביקשתי שיעצור ויאפשר לי להשלים את כל התמונה.
הבהרתי שבגלל שהוא אדם חם, אכפתי ומשפחתי שנוהג להתעניין בנו ולשמור על קשר גם בעתות שלום (האמת? אפילו יותר ממני) –חשתי מבולבלת ומוטרדת. יותר מזה, עלו בי דאגה וחשש לשלומו כיון שבשנים האחרונות בריאותו הידרדרה מאד.


אכזבה היא הרגש החזק ביותר שהציף אותי בצד געגוע אליו ואולי השיחה לא היתה כלל מתקיימת לולא אהבתי אליו. ציינתי שכל מה שהייתי זקוקה ממנו זו אמפתיה. שיביע דאגה כנה, שיקשיב למה שעובר עלינו. בלי לנתח את המצב הפוליטי, בלי לתת עצות. "לא הפסקתי לחשוב עליכם", אמר. "הטלויזיה פתוחה כל הזמן ואנחנו יודעים בדיוק מה עובר עליכם". (אפשר להתווכח על זה אבל לא התווכחתי...). "חשבתי שאם אתקשר זה יעשה את הדברים עוד יותר גרוע. אני מצטער שלא התקשרתי, מעולם לא חשבתי לפגוע בך."
אני יודעת. מחשבה כזו לא עלתה כלל בארסנל המחשבות.

לא ממש הצלחתי להבין את הסיבה שבגללה לא התקשר אבל פתאום זה כבר לא היה חשוב. חזר על התנצלותו הכנה מספר פעמים אבל לי היא לא היתה נחוצה.

הודה לי על השיחה הגלויה והבטיח חיבוק גדול בפסח.
נרשמו: השתנקות קלה, צביטה בבלוטות הבכי, צחוק ובעיקר - הקלה גדולה!

במבט לאחור- מה היה לנו כאן?


1. קרוב משפחה אהוב שלא התעניין בשלומי בזמן מלחמה.
2. נעים היה לי לקבל תגובות אוהדות על הפוסט הראשון שפרסמתי אבל חשתי שלא די בהן.

3. אני זקוקה ליוזמה משלי. בחרתי לקחת אחריות על המצב ולא להתמקד בשיפוטים, האשמות וביקורת (למרות שביקורת טבועה עמוק בדי.אן.אי שלי ...)
4. הקשר עם בן דודי באמת חשוב לי ולכן שיחה פתוחה, כנה ומנקה היתה האופציה המועדפת מבחינתי.
5. סערת רגשות היא בליל מציף ועמום כזה שידעתי שאם אני רוצה להיות מובנת אני חייבת להתכונן לשיחה. נעזרתי בקלפי הרגשות של "תקשורת מקרבת" כדי לפרוט אותם לפרוטות, לדייק אותם לעצמי וכך גם להיות מסוגלת לדייק מול ג'.

6. במהלך השיחה שיתפתי את ג'. ברגשותי באותנטיות ובישירות.הוא הקשיב קשב רב.
7. מהות השיחה היתה חיבור, דיאלוג, אמפתיה והבנה בשונה מהתנצחות, ענישה, ויכוח וכד'.
8. אחרי השיחה ניצלתי עוד כמה דקות לבדיקה פנימית נוספת, לזיהוי הרגשות שעלו כעת והענקתי לעצמי ח"ח = חיזוק חיובי

"תקשורת מקרבת" – לא חובה לעשות מזה מקצוע . די לקחת לחיים!

הקלפים נוצרו על ידי רוני ויינברגר העוסק בתקשורת מקרבת לחיים מלאים.


_____________________________________________

 

כוחו של החיקוי בתנועה במעגל הקבוצתי
דמיינו לעצמכם מעגל של רוקדים. הם אינם רקדנים אלא פשוט אנשים שאוהבים לרקוד. מלבד המנחה אין מי שיודע איזו מוסיקה תושמע עוד דקה: מה היא תכתיב, מה היא תדרבן, מה היא תעצור. האם היא תקלע לטעם האישי או לא.... למאמר המלא
למה תקשורת מקרבת בתנועה? - כי הכל אישי!
... למאמר המלא
למה לרקוד במים?
זה לא עומד להיות מאמר ארוך או נאום שכנוע. רק לחלוק אתכם פיסת אושר.... למאמר המלא
שאקטי ואני
במפגש הראשון שלי עם שאקטי לפני 4 שנים הייתי בהלם. הלם במובן של הצפה. אני זוכרת עצמי מביטה סביב, לא עייפה לקלוט את הנוף, הצבעים, הקולות, הצלילים, המוסיקה, הדמויות הרבגוניות. אני מתבוננת בנשים שנמצאות... למאמר המלא
בני 60 + רוצים לרקוד
הגענו לגיל שבו יש לנו פנאי נפשי ורוחני לטיפול בעצמנו. הגענו לגיל בו סיימנו למלא את תפקידנו המסורתיים, הגיל שבו משאבי הזמן והכסף עומדים בעיקר לרשותנו לאחר שהילדים גדלו. זהו גיל נפלא למימוש צרכים... למאמר המלא
מחוייבות
“כל עוד איננו מתחייבים, קיימים ההיסוס, האפשרות לסגת, חוסר התוחלת. לגבי כל צעד של יוזמה, ישנה אמת בסיסית אחת – שאי ידיעתה שמה לאל אין ספור תכניות ורעיונות נהדרים. ברגע בו אדם מתחייב חד-משמעית, גם העולם... למאמר המלא
חרדה ממים וטיפול במים
יש אנשים הנושאים איתם שנים רבות פחד או חרדה ממים - מים בכלל או מים עמוקים בפרט. יש וחלפו שנים מאז ביקורם האחרון בבריכה. לרב אין להם אפילו בגד ים.... למאמר המלא
פחד מים - ממבטם של מטופל ומטפלת
זהו מאמר מנקודת מבטה של מטפלת במים שזו אני. כזו שיודעת דבר או שניים על פחד ממים ועל הפאניקה המוכרת שהוא מעורר - עדיין - מידי פעם...... למאמר המלא
Water dance
טכניקה טיפולית במים שמשלבת תנועות הלקוחות מהטכניקה הטיפולית ווטסו, מתנועות האייקידו (תרגום חופשי מיפנית: הדרך להרמוניה עם אנרגית היקום - היין והיאנג) ובהשראת תנועות בעלי החיים הימיים.... למאמר המלא
התמקדות
התמקדות (Focusing), גישה שצמחה מהפילוסופיה של ג'נדלין (פילוסוף ופסיכולוג מאוניברסיטת שיקאגו), היא בת בלי גיל. יכולה לתמוך בתינוקות וילדים קטנים כמו גם באנשים מבוגרים מאד. עם כולם היא מסייעת לזהות... למאמר המלא
שמחה זה דבר רציני!
פעם חשבתי שאנשים שמחים הם אנשים שאין להם צרות או כאלה שההתייחסות שלהם לחיים היא שטחית, שהם חפיפניקים, פוטרים כל קושי או עימות כמו שמנפנפים זבוב בהינף יד. שהם לא חכמים במיוחד, לא מוכנים לפגוש רגשות... למאמר המלא
זה היה שוס תובנתי מפתיע
יום אחד היה ערב ונסעתי בכביש המוביל אל ביתי, מרגישה אסירת תודה על היותי מוקפת בפריחה צהובה יפהפייה וריחנית. מתוך תחושת המלאות הזו התחלתי לגלגל על הלשון את הביטוי "אסיר תודה". חשבתי: על מה אני מרגישה... למאמר המלא
מספר עמודים: 2
 1  2   הבא   
 


קייטנת בוטיק לנשים רוקדות- בהודו!
16.2.19 עד ה- 28.2.19

עם חברת "לגעת בהודו"
תשלום מוזל עד סוף אוקטובר
לקבלת פרטים

                                *  *  *

סדנה עם רינה שינפלד בסטודיו שלה בתל אביב
8.11.18

צרי קשר לפרטים והרשמה - כאן

                                *  *  *
סדנאות לנשים לקראת פרישה
את תביאי את החברות ואני אדאג לשאר

מוזמנת ליצור קשר כאן
                        
                              
 *  *  *
                           
טיפול במים להריוניות לקראת לידה
סרטון ופרטים
                           
                                *  *  *     
ריו אביירטו לנשים - קבוצת ערב
גבעת חן (רעננה)

להרשמה וקבלת פרטים - כאן   

                              *  *  *   
                   
סדנה במים, לנשים
בהזמנה לפי התאמה אישית 
על הייחודיות שבה - כאן

                              *  *  * 
סדנאות במים לקבוצות פרטיות ולארגונים
 
ליצירת קשר - כאן 
 
דף הפייסבוק שלי
 
‎רונית אידלמן, רחל המשוררת 9, הרצליה 46472, טלפון: 052-2998844, פקס: 097969160, ronae@014.net.il

כתיבה שיווקית: פולינה שטרן-שלמה
 |  עיצוב גרפי: נמוש  |  בניית האתר: יואש ענבר - ענבר אתרים

כל הזכויות באתר לרבות טקסטים, תמונות וסרטי ווידאו המופיעים בו שמורות לרונית אידלמן וכי אין להעתיק, לשכפל,
לצלם, לאחסן במאגר מידע בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני ללא אישור בכתב מרונית אידלמן.
 

האתר נבנה ע"י ענבר שיווק דיגיטלי | סטודיו לבניית אתרים, יצירת תוכן שיווקי, ליווי וייעוץ לעסקים